פורסם ב כתיבה

סדנאות זום

לסדנאות כתיבה בזום יש גם יתרון, היכולת לשבת בבית בתחושה של מוגנות גם במידה ואדם סובל מחרדה חברתית ויחד עם זאת להיות שייך ומחובר לקבוצת אנשים. 

 

מוזמנים באהבה לסדנאות הזום שלנו. לבחירתכם סדנת זום חד פעמית או סדנה מתמשכת של 10 מפגשים. אנו מאוד ממליצים על סדנאות מתמשכות גם בהיבט הקשרים הנרקמים בין המשתתפים וגם בשל ההתפתחות והבשלות הרגשית שמתקדמת מסדנא לסדנא וממפגש למפגש

 

בסיום אתם תחליפו טלפון, תתחבקו אולי גם קצת תבכו. כל זה טבעי ולגיטימי ונכון 

פורסם ב כתיבה

תרגיל כתיבה יומי – נושא חדש ליום שהיה

רעיון לתרגיל כתיבה: חישבו על היום שעבר עליכם וכתבו אותו כסיפור. כעת קיראו מה שכתבתם. איזו כותרת הייתם נותנים ליום זה. הביטו שוב בכותרת שנתתם? האם תוכלו לשנותה? אם קרה לכם משהו היום שהצחיק אתכם, האם תוכלו לשנות את הכותרת ל"סיפור מצחיק" ולספר את הסיפור בהתאם? גם אם אותו יום מאתגר ולא קל לכם האם תוכלו להאיר רגע בו צחקתם או הצחקתם אדם אחר או סיטואציה כלשהי שהצחיקה אתכם? רעיונות לכותרות נוספות: סיפור אופטימי סיפור על גבורה סיפור שלא נגמר סיפור עם סוף טוב סיפור אהבה סיפור מצחיק סיפור של חמלה סיפור על חברות סיפור על מסירות סיפור מזווית ראייה של מי שהיה אתכם סיפור מזווית ראייה של חפץ כלשהו לרוב כאשר אנו משנים את כותרת הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, הסיפור עצמו משתנה לבד, בהתאם לכותרת שניתן לו. שווה נסיון. בהצלחה. 🙂
רעיון לתרגיל כתיבה: חישבו על היום שעבר עליכם וכתבו אותו כסיפור. כעת קיראו מה שכתבתם. איזו כותרת הייתם נותנים ליום זה. הביטו שוב בכותרת שנתתם? האם תוכלו לשנותה?
אם קרה לכם משהו היום שהצחיק אתכם, האם תוכלו לשנות את הכותרת ל"סיפור מצחיק" ולספר את הסיפור בהתאם? גם אם אותו יום מאתגר ולא קל לכם האם תוכלו להאיר רגע בו צחקתם או הצחקתם אדם אחר או סיטואציה כלשהי שהצחיקה אתכם?
רעיונות לכותרות נוספות:
סיפור אופטימי
סיפור על גבורה
סיפור שלא נגמר
סיפור עם סוף טוב
סיפור אהבה
סיפור מצחיק
סיפור של חמלה
סיפור על חברות
סיפור על מסירות
סיפור מזווית ראייה של מי שהיה אתכם
סיפור מזווית ראייה של חפץ כלשהו
לרוב כאשר אנו משנים את כותרת הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, הסיפור עצמו משתנה לבד, בהתאם לכותרת שניתן לו.
שווה נסיון. בהצלחה. 🙂
הצגת נתוני שימוש
51 תפוצה של הפוסט
 
 
כל הרגשות:
Nehama Farber וMarco Sarrabia
 
 
 
פורסם ב כתיבה

התמודדות עם דיכאון דרך כתיבה

התמודדות עם דיכאון דרך כתיבה טיפולית

אחד הדברים היפים זה להתכתב עם חלקי הנפש שלנו. תנו לדיכאון שם. תנו לו מלבוש, תנו ט עבודה משלו, מערכות יחסים, דברו איתו בלי פחד. לימדו להכיר אותו ולשאול שאלות. ניתן לכתוב את השאלות ביד ימין וביד השמאלית לענות כדיכאון. ייתכן ותופתעו מהתשובות. בהצלחה.  

פורסם ב כתיבה

הנרות הללו

הנרות הללו

"הנרות הללו" – על האור שבנפש

 
אני לא משתתף, הכריז גבר מבוגר בן כחמישים, אני רוצה לצאת החוצה לעשן. גם אני לא, הצטרפה מישהי אחרת, אישה נאה, רזה גם היא נושקת לחמישים. גם אני לא, נשמעו עוד קולות מסביב, רוצים החוצה. לעשן. לשתות קפה. לא רוצים סדנא.

לא חייבים אמרתי ברוגע. לקחתי לי נייר ועט ובנונשלנטיות התחלתי לכתוב בעצמי.
במקרים כאלו יצר הסקרנות הטבעי של האדם תמיד פועל לטובתי, הם רצו לדעת מה אני עושה ועל מה אני כותבת, הניירות שעל השולחן פיתו אותם, הטושים הצבעוניים והעטים קרצו להם לבוא ולקחת אותם, להשתמש בהם.
חמש דקות אחר כך כבר היו ישובים ליד השולחן. מביטים בי מסוקרנים. כל אחד מהם הגיע עם איזה זמזום בראש שיצרו לו המחשבות שלו. אחת חוותה אי שקט, ונאלצה לקום מדי פעם, השני הרגיש לא טוב, דכדוך וקצת דיכאון, לשלישי הפריעו חלק מהחפצים שעל השולחן – הקומפולסיביות שלו גרמה לו להתעצבן מכל טיפת קפה שמישהו הכין ונשפכה בטעות. אבל הדפים והעטים המשיכו לקרוץ להם. לקרוא להם לבוא אליהם, להשתמש בהם. והם לא עמדו בפיתוי. חילקתי להם את הדפים.

רציתי לפתוח במערכי השיעור המוכנים שלי, מבנה שלד של דמות וביצירת דמות
כלשהי ונתינת שם ואופי ואישיות, כאשר הרעיון היה שאותה דמות עצמה תלווה אותם גם לשיעורים הבאים, תצא למפגשים עם אנשים אחרים, ובכל שיעור אפשר יהיה להשתמש בה כדמות מוצא לחוויה שונה.

אבל הם התקשו במשימה. היה להם קשה לחשוב, להמציא. וזה כל כך מובן. איך אפשר להמציא ולהתרכז כשמחשבות עוקצות בראשך כל הזמן? כשאי שקט גדול גורם לברכיים שלך לקפץ כל שנייה? הבנתי שבמקרה של משתתפי סדנא זו עלי להיות גמישה, להתאים להם משהו אחר. לשנות את קונספט מערכי השיעור, החלטתי על נושא שיעור אחר לגמרי. חלומות.

המשימה הייתה כתיבתו של חלום טוב שחלמו פעם. הדגש היה כמובן על חלום טוב, לא משהו מפחיד, או קשה. (הקו שהחלטתי לנקוט בו כשהתחלתי את הסדנאות היה לא לדגדג את הכאב, הטראומות והסבל, אלא להפך. להדגיש את הכוחות, העוצמה, החיובי. להעצים ולחזק) במשך כחצי שעה, ראיתי אנשים שבקושי הצליחו קודם לשבת חמש שניות, יושבים וכותבים ומתרכזים. סקרתי את פניהם, לחלק מהם אפילו עלה חיוך על הפנים, עיניהם נצצו.

עשו ניסוי קטן : בקשו מחבר או חברה להיזכר בזיכרון טוב, מחשבה טובה או אפילו אדם שהם מאוד אוהבים, ואז נסו להציץ לרגע בפניהם כשהם חושבים על כך, אתם תופתעו לגלות את השינוי שחל באהוביכם: קמטי הדאגה והסבל לשנייה נעלמים, הבעת הפנים הופכת לפתע להרבה יותר רכה, הגוף כולו נעשה פחות נוקשה, והראש מזדקף.

הגענו לסבב ההקראה, לשמחתי כולם רצו לשתף. מישהי כתבה על חלום מלא בעושר של טבע, שדות, ופרחים. בעיקר פרחים סגולים, המוני אנשים המתגודדים סביב הפרחים להריח, משתתפת אחרת שיתפה בחלומה על המטפלת שלה: הן יושבות יחד בבית קפה ואוכלות גלידה, אחר כך הולכות לקניות יחד, מדברות וצוחקות כל הדרך. משתתף אחר סיפר שממש הלילה חלם על חג חנוכה. הוא כל כך אוהב את החג הזה, כל שנה הוא מחכה לו, ממש הלילה גם חלם עליו: בחלומו, חנוכיות מוארות, סופגניות, לביבות, אנשים מלאי אור צוהלים ושרים. שיתוף החלום על חנוכה, הוביל אותנו לשיחה על חג האור ועל האור שבנפש. :"באנו חושך לגרש" הוא המשפט הכי חזק בחג הזה, חג האור והניסים. חג שבו האור הגדול מוליך את החושך החוצה בנימוס אל דלת היציאה.

מה אתם עושים כשחשוך לכם בחדר, שאלתי אותם. . כולם פה אחד ענו שהם מדליקים את האור כמובן. מנקודת המוצא הזה נוצר ביננו שיח על האור והחושך והניגודיות בינם ועל מה אנחנו יכולים לעשות כשמרגישים שחשוך קצת בפנים, בנפש.
האישה שחלמה על פרחים ושדות, סיפרה שהיא מאוד אוהבת עציצים ופרחים ובכלל טבע. זה הנר שלה. זהו האור שבעזרתו היא מגרשת את החושך, בכל פעם שפוקדת אותה העצבות , היא מטפלת בעציצים שלה ומרגישה קצת יותר טוב אחר כך. משתתפת אחרת דיברה על המטפלת שעליה חלמה. כשבאות המחשבות הכואבות, העצב, המחלה, היא מדמיינת את המטפלת שלה אומרת לה דברים מנחמים וטובים.
המשתתפים אחרים דיברו על חבר טוב שהם מאוד אוהבים, מטפל שהם קשורים אליו, תחביב שגורם להם לשמחה ואושר. רוב המשתתפים בקבוצה הספציפית הזו, חוו כל כך הרבה סבל וכאב בחייהם, בילדותם, בבגרותם, וזה עוד בלשון המעטה, אבל לא היה בינם אפילו אדם אחד שלא הצליח למצוא את הנר האישי שלו שיכול להילחם בחושך ולהאיר מעט את הנפש בזמנים קשים.
דיברנו על כך שבכל פעם שאנחנו מרגישים קצת עצב, דיכאון, חושך בפנים, אנחנו יכולים להדליק את הנר שלנו, לכתוב עליו. לחשוב עליו, בעזרתו לגרש קצת את החושך.

כשחזרתי הביתה. חשבתי על כך שכל אחד מאתנו קיבל מתנה כזו. מתנת נר שמאפשרת לו להדליק את האור כשחשוך לו קצת בפנים. דמיינתי שיחה בין שני מלאכים (משהו בסגנון הסרט "מלאכים בשמי ברלין):,
"איזה שיט, כמה סבל", אומר מלאך אחד לשני, פניו טרודות ומודאגות כשהוא צופה מטה אל בני האדם המתרוצצים טרודים על פני האדמה "תראה כמה סבל בעולמם, כמה כאב וייסורים. מה נעשה, איך יעמדו בזה"?

"נעניק לכל אחד מהם מתנה קטנה"., משיב המלאך השני. "מתנה קטנה של זיכרון, חברות, אהבה גדולה לאדם אחר, תחביב שהם יאהבו לעשות. מתנה שיוכלו להשתמש בה כל פעם שהסבל מאיים לשבור אותם".

אחת ממתנותיי הגדולות הייתה מאז ומתמיד הכתיבה. העוגן שלי, המקום המואר ממנו אפשר להתחיל לברוא מחדש, לייצר מציאות דמיונית וכמובן האנשים שאני אוהבת, משפחתי וחברי ובעיקר ויותר מכל בתי (שגם לה מתנה משלה – הציור), אחת מחברותי נהנית לעזור ולטפל באנשים, השנייה אוהבת מדעים, השלישי אוהב ממש כמוני לכתוב לכל אחד מאתנו נר קטן שנוכל להדליק בחושך. אור שמלווה אותו לא רק בחנוכה, אלא מדי יום ביומו, אור שאם רק נדע להדליק אותו בכל פעם שחשוך לנו, אולי, כבר לא נצטרך לפחד כל כך מהחושך.

אז מהי המתנה שקיבלתם אתם שעוזרת לכם בימי עלטה? מהו הנר שלכם?

הכותבת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית לפגועי נפש. עובדת בקבוצת "פרויקטים שיקומיים" המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם מחלות נפש סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCD, פיצול אישיות, הפרעה דו קוטבית.
פורסם ב כתיבה

הקלה על סימפטומים של פוסט טראומה דרך כתיבה

הקלה על סימפטומים של פוסטראומה דרך כתיבה

אירועי חיים שונים יכולים להחוות אצל אנשים שנים כאירוע משברי קשה

 

שיטות הגל השלישי בתרפיה כמו CBT שיטות מבוססות מיינדפולנס ו MBCT 
הוכחו מחקרית כיעילות ביותר ביצירת הקלה וריפוי עבור מי שחוו אירועים משבריים קשים ובצדק רב.

 

שיטה יעילה במיוחד הנחשבת  כבטוחה יחסית :

 

בכתיבה האדם עצמו בוחר מה הוא יכול להתמודד  כרגע, ומה הוא מוציא החוצה ללא לחץ מופעל מבחוץ.

 

1. כתיבה בגוף שלישי עבר (מספר יודע כל שאינו חלק מהסיפור אלא מתבונן מבחוץ) הרחקת האירוע מה "אני" מאפשרת הרחקה שיכולה לייצר תחושת הגנה

 

2. שיטה נוספת לעיבוד אירוע משברי, היא שירת פנטום.

 

שירת פנטום לרוב מתאפיינת בשורות קצרות, כאשר שורות מסויימות חוזרות שוב ושוב בכל הבתים.

 

דוגמא לשיר פנטום. 

 

שירת פנטום- izik

 

הַגֶּשֶׁם הִתְגַּבֵּר וְנִרְאָה שֶׁגַּם הַחֹשֶׁךְ
הֶעֱבַרְתִּי לַתַּחֲנָה שֶׁאַתְּ שׂוֹנֵאת כִּי
נִרְאֵית כָּל-כָּך רְדוּמָה בַּכִּסֵּא לְיָדִי
וְלֹא רָאִיתִי שֶׁהָרֶכֶב לְפָנֵינוּ בָּלַם.

 

הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
הַגֶּשֶׁם הִתְגַּבֵּר וְנִרְאָה שֶׁגַּם הַחֹשֶׁךְ
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן
נִרְאֵית כָּל-כָּך רְדוּמָה בַּכִּסֵּא לְיָדִי

 

אַחַר-כָּךְ שָׁמַעְתִּי סִירֶנוֹת וְצוֹפָרִים
הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ לִי רַגְלַיִם
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן

 

הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
נִרְאֵית כָּל כָּך רְדוּמָה בַּכִּסֵּא לְיָדִי
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן
הַגֶּשֶׁם הִתְגַּבֵּר וְנִרְאָה שֶׁגַּם הַחֹשֶׁךְ

 

על כתיבה וטראומה

 

כתיבה וטראומה

 

פורסם ב כתיבה, משלים קצרים

שקופה

בסופר מסתובבת אישה מבוגרת, מטפחת אדומה לראשה. גוררת בכבדות רגליים בשרניות, משורגות ורידים, נתונות בכפכפי עץ חומים

בתור לבשר היא נעמדת מאחורי.. היא נפנת אלי ומדגדגת קלות בכתפי. אומרת לי משהו ברוסית. נו פרוסקי. אני ממלמלת במבוכה. לא מעיזה להביט בה. נועצת עיני בנקניקים האדומים שמעבר לזכוכית. היא מתעקשת על משהו. ממשיכה לדבר. מצביעה עלי ואחר כך על הבשר. מתחננת. דמעות נקוות בעיניה. אני מחפשת מישהו שדובר רוסית. לוקחות לי חמש דקות למצוא. המתורגמנית אישה מטופחת וחייכנית מסבירה לי שיש מבצע שעל כל קניה במאה שקלים מקבלים עוף בחמישה עשר שקלים. לאישה המבוגרת יש 15 שקלים בארנק. היא מסתובבת בסופר שעות ומחפשת אנשים שיסכימו לעזור לה: כשהם קונים במאה שקלים היא תתן להם 15 שקלים עבור העוף. אף אחד לא מסכים. כולם רוצים לנצל את המבצע בעצמם ולקבל את העוף ב 15 שקלים לעצמם. ככה היא מסתובבת בסופר במשך שעות. מתחננת לעוברים ושבים שממהרים לקופה בעגלות עמוסות. היא לא צריכה נדבות, היא תשלם להם עבור העוף מה שצריך, אבל אנשים לא מבינים אותה, מתרגזים. מה היא נטפלת אליהם הזקנה הזאת. כשהם מצליחים להבין הם מבקשים לנכס את המבצע לעצמם.

אנחנו הולכות יחד לקופה והיא עוזרת לי להכניס את הקניות לשקיות. הקופאית נותנת לה את העוף הנכסף. אור נדלק בעיניה והיא ממלמלת מילות תודה ומוציאה 15 שקלים ורוצה לתת לי. אני מסרבת והיא נעלבת. אנחנו מתפשרות על חמישה שקלים.

אני יוצאת מהסופר עם השקיות. מכניסה הכל למונית, נהג המונית מעיר לי שאני חולמת. אני שותקת. לא מספרת לו שאני עדיין רואה אותה בעיני רוחי. מתרוצצת במשך שעות בסופר